מי לא אוהב מתוק?!
אולי תופתעו, אך הכמיהה הזו למתוק היא טבעית.
כאשר אנו אוכלים מתוק, הסוכר מתפרק בגופינו והופך לגלוקוז, שהוא ה"דלק" שלנו.
הגלוקוז הוא מקור אנרגיה חשוב ביותר עבור גופינו ומקור אנרגיה חיוני ולרוב, בלעדי, עבור המוח שלנו.
לכן, תשוקה למתוק היא דרך של הגוף לאותת לנו שיש לו צורך ב"דלק" שלו.
עכשיו, כמו בחיים, יש דלק ויש דלק!
מה הכוונה?
סוג הסוכר, וגם המזון הנלווה אליו, קובעים את קצב ההתפרקות של הסוכר בגופינו.
כאשר קצב ההתפרקות הוא מהיר, נוצרת עליה חדה ברמת הסוכר בדם ואח"כ נפילה חדה ברמתו, נפילה שגורמת לתחושת עייפות ורעב, רעב לעוד מתוק, כמובן.
בנוסף, התנודתיות הקיצונית הזו, ברמת הסוכר בדם, מתישה את הלבלב, שאחראי להפריש אינסולין. שכן, תפקיד האינסולין הוא להכניס את הסוכר, מהדם, אל התאים. התשה זו היא הגורם לסכרת סוג 2.
לעומת זאת, קצב התפרקות איטי והדרגתי גורם לעלייה מתונה, אך מתמשכת, ברמת הסוכר בדם ולכן, לרמת אנרגיה יציבה ומתמשכת ולהשקטת התשוקה למתוק.
כאשר אנו צורכים את הסוכר שלנו מממתקים וממזון מעובד לעייפה, אנו צורכים סוכר שמתפרק מאוד מהר ובנוסף, אנו מקבלים "פחמימות ריקות". פחמימות, שמעט מאוד חומרים מזינים, אם בכלל, נלווים אליהן.
מנגד, כאשר אנו צורכים סוכר, מפחמימות מורכבות, דוגמת אורז מלא, וממזון טרי ואיכותי, אנו מקבלים סוכר שמתפרק יותר לאט, הודות למבנה המורכב שלו, ו/או הודות לסיבים שיש בו (למשל, פירות).
יתר על כן, אנו גם מקבלים בונוס; ויטמינים ומינרלים, החיוניים לתקינות בריאותנו הגופנית והנפשית.
מן הסתם שמתם לב, כי צריכת ממתקים, חטיפים ומזון מעובד מרגילה את החיך לטעמים חזקים וממכרים. יוצא שהאוכל כבר לא טעים לנו, אם לא מוסיפים לו סוכר או מלח ובכמויות גבוהות.
הסוכר המיותר הזה, לא רק שהוא לא מזין, הוא גם מזיק (על כך אפרט יותר במאמר הבא) וככל פחמימה מיותרת, הוא הופך לשומן, תוספת למאגר לזמן חירום, שבינינו, איננו מגיע, כמובן...
אז מה עושים?
מספקים לגוף את הסוכר שהוא צריך, אך דואגים שהוא יהיה ממקור טוב ומזין!
מעדיפים אורז מלא ולחם מקמח מלא, על פני אורז ולחם לבן, מוסיפים פירות וירקות לתזונה שלנו וככלל, מעדיפים מזון טרי ולא מעובד.
באופן אישי, אני יכולה לספר לכם, כי כאשר התחלתי לאכול פירות בבוקר, החשק שלי למתוק ירד פלאים, ואפילו בלי שהתכוונתי לכך!
מה יותר טוב מזה?! :)
